הצילומים באדיבות פרופ' ב. אלפרט וד"ר א. שטרןהשרטוטים באדיבות שרטטת ראשית ס. ניומןתגלית (פרוייקט עם תכלית) ראשונה מסוגה מרעישה את קהיליית הארכיאולוגים, כמו גם את קהיליית הבלוגרים בעולם !!!
במסגרת החפירות האינטנסיביות, הנערכות לאחרונה ב"יבדדה תחתית" שבמראשה, נחשפה אבן מסותתת ועליה הכיתוב - אשר. ארכיאולוגים רואים בממצא זה עדות לקיומו של הנוהג ליצור בלוגים אישיים, כבר במחצית המאה השנייה לפנה"ס. עדות אילמת זו מצטרפת למאות רבות של ממצאים מיבדדה-תחתית, יבדדה-עילית, שרק, חדר-חירום, מקבילוני, חפ"ק (חדר פיקוד קדמי) ויש"ט (היחידה לשליטה בטרור), השופכים אור על רמת הטכנולוגיה המתקדמת מאוד, ממנה נהנתה משפחתו של יבדדה המסתורי. פרסום ראשון מתוך דברים שנשא יואש הגשרוני, בכנס ה-169 לארכיאובלוגיה:
ובכן מי הוא אותו יבדדה מסתורי? - בדברים אלה ממש, שם מר גשרוני סוף לרחש ההסתודדויות, שנשמעו מיוטה ליוטה ברחבי סככת החרסים הגדולה. במקום הצטופפו באותה העת כל הנמנים על צוות הסמינרים הארכיאולוגיים לדורותיהם, אשר נקהלו יחדיו במסגרת סגירת הכנס האחרון לארכיאובלוגיה. מטרת הנוכחים הייתה לחזות לראשונה במו עיניהם, בממצא מרעיש העולמות, שעד עתה הייתה מציאתו במסגרת שמועה בלבד.
זה לא מכבר נישאים שמותיהם של יבדדה-תחתית בפרט ומערכת 169 בכלל, בפי כל אנשי מגדלי-השן ותינוקות של בית איאן; פריצת הדרך של המערכת אפופת המסתורין, נעשתה לפני כחמש שנים. היה זה הפין הנימול, תגלית ארכיאולוגית ראשונה מסוגה כשלעצמה, שהביא את האתר לקדמת הבמה המדעית ולהתגברות ההתעניינות המחקרית בו. ע"פ דברי החוקרים, שימש הפין נאמנה את פילגשו של יבדדה (ודי לחכימא ברמיזא), שהייתה ככה"נ ממוצא יהודי. העובדה כי לאבן המפוסלת בצורת אבר מין זכרי, לא נמצאה כל נקודה לחיבור לחשמל, מעידה לדברי מר גשרוני, כי משפחתו של יבדדה גילתה כבר במהלך המחצית השנייה של המאה השנייה לפנה"ס, את האפשרות להביא את המכשיר לידי רטט, ללא שימוש ישיר בנקודת חשמל חיצונית. יצוין, כי נקודת החשמל הקרובה ביותר לביתו של יבדדה, הייתה לדעת הארכיאולוגים סמוך לפתח הראשי של חפ"ק (מרחק רב מחדר מספר שלוש, מקום הימצאותו של הפין). כמו כן יצוין, כי עד היום נעשה שימוש משני בארון החשמל העתיק ובאותה הנקודה. דוגמא מאלפת לתשתית החשמל של העיר מראשה, ניתן למצוא בקרבת מקום, באתר חורבת-מדרס. במקום זה נמצאו

מחילות תת-קרקעיות רבות, בהן כנראה הונחו והסתעפו כאבלים חשמליים, שחיברו את העיר למרכזים שוקקי החיים בא"י בעת ההלניסטית. מר גשרוני טען כבר בעבר, בספרו "פין של שבת - גלגולו של השמוק היהודי הראשון", כי מאחר והטכנולוגיה לייצור סוללות נושאות מטען חשמלי עצמאי (בטריות), הובאה לידיעת האדומים רק לאחר חדירתם לאזור של שבט הניסנים מבית-שמש, כמה מאות שנים לאחר חורבנה של העיר מראשה, הרי שהמכשיר לא פעל על בטריות. ברור איפוא, טוען מר גשרוני בספרו הנ"ל, כי פילגשו של יבדדה השתמשה במכשיר טלפון סלולארי בעל רטט, שחובר לאבר המין המפוסל, בכל עת שנצטרכה זו לפורקנה.
* הספר יצא לראשונה באנגלית תחת הכותרת:
"Shabes Dick - The first Hasmonean schmuck"
מאוחר יותר נתגלו עוד ממצאים רבים ומגוונים, כולם עשויים בטוב טעם ושום שכל, ושופכים אור על הוואי החיים היומיומי של משפחת יבדדה האדומי. נראה כי משפחתו של זה האחרון, היטיבה לנצל את הידע הרב שצבר ראשה בתחום הטכנולוגי והאלקטרוני. לאחרונה אף נטען, כי הידיות הרבות נושאות החותמות, שנמצאו ביש"ט ובחדר-חירום, אשר בתחילה סברו כי אלו ידיות של אמפורות ליין, היו לא אחרת מאשר ג'ויסטיקים למשחקי הפלייסטיישן של ילדי המשפחה. דומה כי אף מר יבדדה עצמו היה גרופי של משחקי מחשב וחובב מושבע של חידושים טכנולוגיים. אחת ההוכחות לכך, היא הימצאותם של "כוננבריומים" רבים בסמוך למשכנו של מר יבדדה.
(Conanbarium)
כוננבריום הוא שם של חדר בעל כוכים רבים בקירותיו, דמוי כוורת דבורים. בכוכים אלה, כך הסיקו הארכיאולוגיים המקומיים, הונחו הכוננים הקשיחים של אנשי מראשה. בנקרופוליס של עיר זו, נתגלה הכוננבריום הגדול ביותר בעולם, ובו למעלה מאלפיים כוכים. לא מן הנמנע, שבין תושביה הרבים של העיר, שהיו בעליהם של כוכים מספר בשוק-הכוננבריום, נטל מר יבדדה לעצמו נתח מכובד.
אולם רמת הטכנולוגיה הגבוהה של האדומי המסתורי, אינה מסתכמת בזאת; יש שמרחיקים לכת וסוברים, כי הנישות הרבות, הפזורות בקירות חללי המערכות התת-קרקעיות של משכנו של יבדדה, שימשו את אדון הבית להתקנת מתקנים קולטי ומשמידי זבובים. החל מהמאה ה-12לפני הספירה, ולפחות עד לסוף המאה הראשונה לספירה, היוו הזבובים מטרד בלתי פוסק לתושבי שפלת הרי יהודה. החוקרים חלוקים בדעותיהם, בנוגע לגורם הראשי להתרבות הזבובים באזור דווקא בתקופה זו; אסכולה אחת טוענת, כי התפשטות השפעתה של העיר הפלשתית עקרון (תל מקנה, בסמוך לקבוץ רבדים של היום), היא היא שיצרה קרקע נוחה להתרבות המואצת של החרק הטורדן. האל הראשי של העיר עקרון נקרא "בעל זבוב" ויש הרואים בזאת הוכחה לפולחן הפלשתי שפשה בקרב תושביה של השפלה, בראשית תקופת הברזל. פולחן זה לווה ככה"נ בהאצת תהליך הרבייה של הזבובים, תוך כדי התערבות אנושית. שיטת ההאצה של התהליך עוד טרם הובררה לחוקרים, אך יש המביאים את האתר המוכר תל-חיריה, כדוגמא חיה למיומנות הפלשתים בתקופה הנדונה, בכל הנוגע להכשרת שטחים נרחבים להתרבות טבעית מחד ומואצת מאידך, לבעלי הכנף הזאטוטים. כידוע, תל-חיריה (אשר עד היום ממשיכה בו המסורת הפלשתית העתיקה הנ"ל) ממוקם היה בגבולה הצפוני של הישות הפלשתית סמוך למאה השנים-עשר לפנה"ס. על פי הנוקטים באסכולה זו, הכשירו הפלשתים מתחם דומה בסמוך לעיר מראשה. אם אכן נכונה טענה זו, הרי שהאצבע המאשימה צריכה להיות מופנית לעבר הג'נקיה – אתר מזבלה שהיה ממוקם בסמוך מאוד לתל מראשה. זאת מאחר והשם הערבי של האתר ("ג'נקיה"), מעיד על שימוש המקום בעבר כמזבלה נוסח תל-חיריה. מנגד עומדים אנשי האסכולה השנייה, הטוענים, כי הגורם הראשי לתופעה הייתה העיר לכיש, הנמצאת מדרום מערב למראשה. אנשי עיר זו סגדו לאל הנקרא בוצה, אשר פולחנו היומיומי בוצע באמצעות זיבול השדות החקלאיים של העיר, שגבלו בתחום עירו של יבדדה.
מר גשרוני עצמו שולל את אפשרות השימוש של הנישות הקטנות, ללכידת זבובים; לדעתו השימוש בחריצים הקטנים היה אמנם שונה מהרגיל, ר"ל - שלא למטרת הנחת נורות 75 ואט להארת חלל החדר, אולם תיאורית הזבובים נראית בעיניו כהזויה. זאת מאחר ונראה, כי מר יבדדה גופא מיקם חריצים אלה בפינות מסוימות מאוד בחדרים, ובזוויות מדויקות האחת מהשנייה. אליבא דמר גשרוני, הותקנו בנישות אלו מצלמות זעירות, לצורך מעקב כלשהוא אחר בני ביתו. מיקום החריצים מצביע על כיסוי מלא של כל חלל החדר באמצעות מצלמות המעקב. לא ברור מה הייתה העילה לביצוע המעקבים, אולם לדעת מר גשרוני, ייתכן והעובדה כי פילגשו של יבדדה העדיפה אברי מין נימולים, בעוד הוא גופא היה הלניסטי גאה וערל, היוותה איום על האדון, וגררה אותו לאקט זה של חשדנות.
אבל גולת הכותרת של יבדדה-תחתית היא ללא ספק הממצא האחרון, שזה עתה נחשף ע"י מר גשרוני, בהרצאתו בנעילת הכנס לארכיאובלוגיה. המדובר באבן קטנה יחסית (12 ס"מ על 7.5 ס"מ על 2.8 ס"מ), הנושאת את השם "אשר" בכתב עברי קדום. מעל הכיתוב ומצדדיו, נראים חריתות קלות ומדויקות באבן, שמשמעותן לוטה בערפל. מר גשרוני סבור, כי האבן הייתה למעשה העמוד הראשי של בלוג, שנפתח ע"י מר יבדדה בכבודו ובעצמו. לדבריו, החריתות ע"ג האבן מהוות חלונות זעירים, דרכם יכלו המבקרים באתר הבלוג של יבדדה להוסיף הערות ותגובות. תימוכין להשערתו זו, מוצא מר גשרוני באוסטרקונבקים שנמצאו פזורים, בסמוך לנקודה בה נמצאה הכתובת נושאת הכותרת - אשר. "אוסטרקונבקים" הוא שמם של שברי חרס קטנים, שעליהם מופיעים משפטים קצרים, שנכתבו כתגובות של אדומים אחרים לבלוגו של מר יבדדה. לרוב נכתבו האוסטרקונבקים בארמית או ביוונית, שתי השפות העיקריות שהיו בשימוש יומיומי נפוץ בקרב אנשי מראשה, בתקופה המדוברת. כך למשל, בתחתית אחד האוסטרקונבקים נמצא כתוב ביווניית:
μόνη γαμετης επιστήμη
(מונו גאמטס אפיסטמה) – שתרגומו לעברית הוא: "אחד בעל ידע" או בתרגום חופשי - "אחד שיודע". סיומת זו, כך מלמד אותנו מר גשרוני, הייתה נפוצה מאוד בין כותבי האוסטרוקנבקים במאה השנייה לפנה"ס. זאת ועוד, בפינתם השמאלית העליונה של רבים משברי החרס, שנמצאו בסמיכות לעמוד הראשי של הבלוג של יבדדה, ניתן למצוא את הכיתוב: "הוספ[...]". חוקרים רבים סבורים, כי זוהי עדות לפתיחה המקובלת, שנהגה לציין תחילת תגובה לבלוג מסוים. נראה כי אחוז גבוה של תגובות לבלוגים נפתחו במלים – "הוספיס הוספיס" שתרגומן הוא "התארחו התארחו" ומשמעותן למעשה "כנסו כנסו".
עתה נשארה השאלה מדוע החליט מר יבדדה לקרוא לבלוג שלו "אשר". מר גשרוני שופך אור חדש על דמות הרואית זו:
"אשר האפר(יא)תי נחשב במיתולוגיה האדומית כאל הרזון. מקור השם חבוי למעשה במקורות תנכ"יים, כשתי דמויות שונות – 'אשר', שהיה בנו של יעקב אבינו ו'אפריים', שהיה בנו של יוסף. הכוונה במלה 'אשר' מצביעה על שמחה ודיצה, שהייתה ככה"נ מנת חלקו של האל. מאידך, המלה 'אפריים' או 'אפר(יא)תי' מצביעה על פריון, שלרוב התבטא בשומן רב בקרב דמויות הפנתיאון האדומי. מאחר והאל 'אשר' סימל דווקא את הרזון והדקיקות הפיזית, נראה כי האדומים השתמשו בצירוף הכינוי 'אפריאתי' לאל זה, בבחינת 'הפוך על הפוך'. כך למשל האנטיקרייסט של האל אשר, הייתה האלה הפלשתית 'אשדודה', בעלת החזה הגדול.
מר יבדדה האדומי שיעבד עצמו לפולחן האל אשר האפריאתי, כפי שניתן להתרשם מהשימוש בשמו של אל זה, כשם התואר של הבלוג שפתח. הפולחן האשרי התנהל במשמעת קפדנית ביותר על צריכת המזון והרגלי האכילה של המאמינים. פעמיים ביום היו הסוגדים לאשר האפריאתי מכלים אשכול ענבים אחד, ובשבתות וחגים הייתה ניתנת להם האפשרות להוסיף לדיאטה שלהם מישמש זעיר בקיץ, או תפוז בחורף. שלל שאריות האג'ואים (גוגואים) וקליפות התפוזים, שנמצאו ג"כ בחדרים יבדדה-עילית ומקבילוני, מעידים שוב, כי גיבורינו האדומי היה חבר בכת מסתורית זו. מעבר לכך נדרשו המאמינים באל זה, לשהות כל שעות היום במכון הכושר המקומי (הקרוי – 'לרנר') שהיווה את המקדש האשרי. מערכת 89 הסמוכה למשכנו של יבדדה, הייתה כנראה מקום הקמת מכון הכושר. באתר זה, נמצאו שרידים של מבנה גדול, שהיה בנוי בצורת הלרנרית הטיפוסית המוכרת מאתרים אחרים, כדוגמת המקדש הראשי שנחשף בהר הצופים בירושלים. אין ספק שיבדדה בחר לכנות את בלוגו בשם 'אשר', כאות נאמנות לאל אותו עבד בשקיקה. בנוגע לצורת דמותו של האל, אין אנו יודעים די. אולם חיפושים נרחבים נעשים בימים אלה למצוא את החלק התחתון של העמוד הראשי של הבלוג (גם הוא עשוי מאבן מסותתת), שעל גביו אנו מקווים למצוא את התמונה, בה בחר יבדדה לבלוג עצמו. ברור כי ההתרגשות בקרב העובדים הולכת וגדלה, עם הסיכוי למצוא את התמונה, שתשפוך אור נוסף על הצלם האשרי."בשלב זה של הרצאתו של מר גשרוני המתה סככת החרסים (העליונה) ברחשים רבים מכל עבר. הארכיאובלוג קטע את ההסתודדויות וההתרגשות והמשיך:
"ובכן, מי הוא אותו יבדדה מסתורי? – בכדי לענות על שאלה זו נפתח את ספר הספרים ונקרא: 'וימת חושם, וימלוך תחתיו הדד בן בדד'.
'ויקם ה' שטן לשלמה, את הדד האדומי'.
' וישלחם המלך אסא, אל בן הדד בן טברימון בן חזיון, מלך ארם'.
האם היה יבדדה נצר למשפחת מלוכה אדומית או ארמית?
ימים יגידו..."